המסע שלנו לאוסטרליה

7/8

הי לכולם החלטתי להעביר את המסע לאוסטרליה לפייסבוק נראה לי שהווטסאפ לא ממש מתאים לצורך העברת החוויות שלנו ויש יותר מידי ברברת בווטסאפ שמציקה לכולם. לכן אני עובר וממשיך לספר לכם בפייסבוק שם כל מי שירצה יוכל להגיב ובשמחה אך לא יטריד את מי שלא מעוניין לקרוא את התגובות.

אחרי ההקדמה הארוכה הזאת לעניינים.

ובכן היגענו אתמול בבוקר לסידני אחרי טיסה של יותר מ 24 שעות עם ג'ט לג נוראי. לקחנו אוטובוס למרכז העיר ושם בתחנה המרכזית על אחד הספסלים פרקנו את הקרטונים. הוצאנו והרכבנו את האופניים מחדש רתמנו את העגלה ויצאנו לדרך רכובים על האופניים.

את פנינו קיבלו שמיים קודרים קור וגשם אנגלי שזרזף אלינו. רוכבים בגשם יצאנו לחפש מקום לישון היינו ממש גמורים ורעבים. לקח לנו כשעתיים למצוא אכסניית נוער עם חדר זוגי קטן וצפוף.

הכנו ארוחת ערב קטנה והלכנו לישון אבל למרות העייפות הנוראית היה קשה להירדם ורק לקראת 2 בלילה הצלחנו להירדם.

התעוררנו היום ממש מאוחר וחשבנו להתחיל לארגן לעצמנו את המשך הטיול. הזמנו ושילמנו על לילה נוסף באכסניה ואז נזכרנו בטלפון שקיבלנו בארץ של בחור בגילנו בשם יאלי שגר בסידני וצלצלנו אליו.

מיד חלה תפנית חדה בעלילה. הוא הזמין אותנו אליו הביתה ובא במיוחד לאכסניה לקחת אותנו. שמנו את הציוד והעגלה על הטנדר שלו ורכבנו אחריו באופניים.

מסתבר שיש לו ברובע יוקרתי של סידני ( רוז ביי ) בית פרטי ובחצר הבית יחידת אירוח מדוגמת להפליא בה הוא מארח חברים וישראלים, קצת שיחות על החיים ועל בעיות של זוגיות וכבר אנחנו מוזמנים גם לארוחת ערב. יום שהתחיל באכסניה עלובה נגמר בחדר אירוח מפואר.

9/8

הי לכולם אתמול לא כתבתי הייתי גמור לגמרי לא חשבתי שהג'ט לג יהיה קשה כל כך. הגוף מסרב לקבל את השינויים בשעות ובמזג האוויר. בשעה חמש וחצי פה כבר חושך חורף וקר ( אם כי לא יורד הרבה גשם ) אבל בלילה קשה להירדם ואנחנו נשארים ערים עד 2-3 בלילה ואז מתעוררים רק ב 9-10 בבוקר ועד שמתארגנים ארוחת בוקר וקפה כבר עבר חצי יום.

אתמול היה יום של סידורים ראשונים קניית סים לטלפון וקניות בסופר כדי שיהיו קצת מצרכים בסיסים להכנת ארוחות קלות בדירה וכמובן התחלנו בניסיונות ראשונים למצוא רכב. הדילמה קשה רכב טוב ונוח כמו קרוון ימשוך אותנו לטיול רכוב באוטו ופחות לאופניים ורכב קטן וצפוף מי רוצה לקנות.

בכל מקרה כרגע אנחנו לא מצליחים לקנות רכב כל מה שמתאים לנו נמכר. והגורל ממשיך לכוון אותנו לטיול אופניים.

ומכיוון שכך המצב אנחנו מתארגנים גם לטיול אופניים ארוך. מזמינים בחנות אופניים סבל ושקיים המתאימים לאופניים. רכיבה של מספר חודשים מצריכה הרבה יותר ציוד ואוכל מהרגיל ( שהוא כבר הרבה ). כנראה ניתן לעצמנו עוד יומיים שלושה של התארגנות עד שנצא לדרך ואולי בכל זאת ייפול עלינו הרכב המתאים.

בין לבין מנצלים את הזמן לטיול אופנים ברחבי סידני, השוכנת על שפת האוקיאנוס בין המון מפרצים טבעיים, המשמשים כנמל טבעי לסירות ויאכטות קטנות וגדולות עם הרבה גשרים ומעבורות המקשרות בין חלקי העיר.

עדיין מלווה אותנו עייפות עמוקה שאני מקווה שתעבור בימים שיבואו.

11/8

הי עוד יום עבר בהתארגנות, כבר מתחיל להישבר לנו מהתארגנות הארוכה הזאת,אבל כנראה שאין ברירה מקום חדש ורחוק וכל דבר צריך ללמוד מבראשית. לדוגמה הסים המקומי שקנינו לטלפון מסתבר שלא מתאים וצריך להחליף אותו. גז לגזיה שבארץ מוצעים בכל מקום כאן רק בחנויות קמפינג וכדומה. דברים שבארץ נראים פשוטים פה לוקח זמן ללמוד מה ואיפה.

נושא הרכב כנראה יורד מהפרק. קשה לקנות רכב כשאין לנו טלפון מקומי זמין ורכב שבעזרתו נוכל לבדוק רכבים המתפרסמיים באינטרנט. חשבנו אולי לשכור רכב אבל יש כל כך הרבה מגבלות על רכב שכור כך שכרגע הכף נוטה לכיוון האופניים.מחכים לשקיים החדשיים שהזמנו כשיגיעו נוכל נצא לדרך..

היום על הבוקר הגיע במפתיע חגי חבר מהארץ ואסף אותנו לבקר אצלו בחווה לגידול תותים כ-100 קמ דרומית לסידני. לקחנו תרמיל קטן וקפצנו על הטנדר שלו איתו דרומה. מה גם שאמר לנו ששם הוא גר אצל בחור אוסטרלי שיודע איפה שאפשר למצוא חומרים לעישון דבר שישפר את איכות המסע.

כרגע אנחנו על הטנדר רוני לצידו ואני בארגז הסגור מאחור בדרכנו דרומה (מנצל את הזמן לכתיבה) מעניין איך יתפתח היום.

14/8

יום ראשון לוקחים לנו יום חופש מסתבר שגם מהחופש צריך יום חופש.

לקח לנו שבוע של התארגנות וסוף סוף אחרי הרבה התלבטויות יש תכנית אב לטיול.

בעזרת יאלי שכרנו רכב שהוא גם מיני- קרוואן כלומר את הספסלים האחוריים ניתן לסדר לשינה או לישיבה עם שולחן קטן, ועם מטבחון קטן בחלק האחורי. את האופנים נעמיס על הגג ונצא לדרך.

את המסע נחלוק לשניים חלק ראשון של 43 יום נעשה ברכב אל תוך המדבריות של מרכז אוסטרליה כשהאופנים משמשות אותנו במסלולים בשמורות הטבע.

את הרכב נחזיר בבריסבן כשנחזור לחוף המזרחי של אוסטרליה וממנה נתגלגל רק עם האופניים חזרה לאורך החוף המזרחי שהוא גם האזור היותר מיושב של אוסטרליה חזרה לסידני.

זה מאד קשה להתארגן בעיר זרה כל דבר צריך ללמוד מחדש איך ואיפה מוצאים. אבל נראה לי שהתארגנו לא רע בכלל. רכב מצאנו במחיר סביר מאד כ 50 דולר ליום כולל כל הביטוחים וכולל פיתרון לשינה ואוכל. לאופניים קנינו מנשא ותיקי צד כדי שיהיה יותר מקום לציוד ברכיבה. וגם לראש מצאנו קצת עשבים לעישון גם זאת משימה לא קלה בעיר זרה כשלא יודעים ממי לבקש.

אבל לא הכול עבר חלק כששכרנו את הרכב התברר לי שרישיון הנהיגה שלי לא בתוקף כבר שלושה חודשים כך שאת הנהיגה רוני תיקח על עצמה לבד.

ולי זה לא קל בעיקר פגיעה באגו הגברי של לתת את ההגה אבל כנראה זהו שעור שאני צריך לעבור.

בכל מקרה עברנו שבוע לא קל (לא שצריך לרחם עלינו ) של יציאה מהג'ט לג , חיפוש רכב וציוד מתאים להמשך המסע. כשבין לבין אנחנו מטיילים עם האופניים ברחבי סידני: בגשר המפורסם, בית האופרה ואצל חברים מהארץ לו"ז צפוף כמו שאנחנו רגילים.

היום לקחנו יום מנוחה מה"ארגונים" ומחר בעזרת השם ניקח את הרכב ונצא לדרך להתראות בהמשך.

18/8

הי , הזמן עובר מהר וכל יום מלא חוויות והרפתקאות כבר עברו ארבעה ימים מאז שיצאנו לדרך מסידני.

ביום הראשון קיבלנו את הרכב פירקנו את האופניים וקשרנו אותם ואת העגלה בעזרת רצועות ושמיכות על שני הפסים שקיבלנו כגגון לא מי יודע מה אבל ניראה די יציב. החלטנו לצאת דרומה לכיוונו של חגי לא רחוק מידי כ 100 קמ אבל כשצריך לצאת מסידני ולהתרגל לנהיגה בצד שמאל ברכב חדש זאת ניראתה משימה סבירה לחצי יום שנישאר לנו.

בבוקר למחרת ניפרדנו מחגי ויצאנו לכיוון המדבר של מרכז אוסטרליה. הדרכים ארוכות שטוחות וישרות הרגשנו שחייבים לעבור אותן כדי להבין את הגודל והמרחבים של אוסטרליה, אז דוהרים כ 300- 400 קמ ביום ישנים ברכב בפינות נידחות בטבע או לילה אחד בחניון קרוונים.

רוני נוהגת ואני מנווט וכך עברו כבר הימים הבאים ואלף קמ. הנסיעה מאד מייגעת ומונוטונית, העיירות כולן ניראות אותו דבר ואנחנו מחפשים משהו שישבור לנו את השיגרה ואין מקום מעניין לרכיבת אופניים.

כרגע אנחנו בערב רומנטי לבד בחניון לילה ליד הנחל באחת השמורות שבדרך . מקווה שיסתדר לנו מחר לפרוק את האופניים מהגגון ונצא לרכיבת יום בשמורה לילה טוב.

19/8

הי שבת שלום ובכן אוסטרליה יודעת להפתיע אותנו נכנסנו אתמול בערב לשמורת הטבע שבה אגמים ונחלים. הדרך הייתה דרך עפר נוחה מצאנו פינה נחמדה לצד הנחל והתארגנו לארוחת ערב ולינה התכנון היה לצאת הבוקר לטיול אופניים בשמורה.

לפנות בוקר התחיל לרדת גשם חזק כשקמנו בבוקר הכול היה מכוסה בבוץ. רכב 4/4 שניסה לצאת ועבר בדרך לידנו החליק והבהיר לנו שלא רק שלא נוכל לצאת לדרך לסיבוב עם האופניים גם הרכב שלנו לא יוכל לצאת מהשמורה ואנחנו תקועים במקום עד שיתייבש. למזלנו יש לנו הרבה מים ואוכל ברכב כך שנחכה כל היום ואולי מחר אם לא ירד גשם בלילה נוכל להיחלץ מהחור הזה. זהו להפעם נראה מה יקרה מחר

20/8

הי אחרי לילה יבש הבוץ בדרכים נהיה סביר והצלחנו לעשות סיבוב ברכב בשמורה ואפילו לצאת ממנה ולהגיע לעיירה הקרובה "ברוקן היל" (במרחק 100 קמ ) שניראת כמו עיירה מהמערב הפרוע. המבנים והמרפסות ואפילו הבר ניראים כמו תיפאורה ממערבון.

21/8

הי עוד יום של נסיעות אין סופיות אנחנו נכנסים היום אל תוך המדבר הדרכים ארוכות וישרות המרחבים הם אין סופיים הנופים מדהימים. עוברים בדרך ישובים שהולכים וקטנים ונראים שוב דומים יותר ויותר לסרטים מהמערב הפרוע.

אבל המרחקים , המרחקים, כל היום ברכב אנחנו דוהרים קדימה מאות קילומטרים ביום וזה לא נגמר והנוף לא משתנה. לא קל.

המדבר האוסטרלי מפתיע אותנו, לא מדבר יבש וחשוף כמו שאנחנו מכירים אלא מרחבים שטוחים של בוש תערובת סבוכה של שיחים ועצים נמוכים כשמידי פעם צצות חורשות קטנות של אקליפטוסים.

הדרך הארוכה והצפיפות ביחד 24 שעות ביום גם מעמידה את הזוגיות שלנו במבחנים לא קלים. אבל אני חושב שכדי לחוש את הגודל של המרחב הזה חשוב לעבור אותו ולא להגיע בטיסה כמו רוב התיירים וגם האוסטרלים.

אני מקווה שהנסיעות לא ישברו אותנו כרגע עצרנו בחניון קרוונים באמצע שום מקום אבל לפחות יש מים חמים. נתקענו בשמורה יומיים וגם אתמול לא מצאנו חניון עם מקלחות כך ששלושה ימים לא התקלחנו. יש לנו אני מקווה עוד יומיים שלושה של נסיעות עד לאליס ספריג שבמרכז אוסטרליה בי

23/8

הי עוד לילה בחניון קרוונים כבר מתחיל להיות שיגרה מגיעים מתמקמים בירה וסיגריה כדי להוריד שעות של נסיעה. אחר כך מקלחות, בישול ארוחת ערב כמובן עם בקבוק יין. ואז פרץ של מאמץ מפרקים את השולחן מפנים את כל הציוד לקדמת הרכב מסדרים הספסלים האחוריים למיטה ואז סרט במחשב ונרדמים.

עכשיו בוקר, קר בחוץ עוד מעט יוצאים לדרך עוד כ 500 קמ לאולורו הר מקודש לאבוריג'ינים שהוא סלע אחד גדול בלב המדבר השטוח. שם אולי סוף סוף נוריד את האופניים מהגג ונצא לסיבוב באזור.

אתמול ראינו בדרך מולנו שני רוכבי אופניים שכנראה חוצים את המדבר באופניים, חבל על הזמן איזה אומץ יש להם. קודם כל המרחקים בין הישובים למים ואוכל הם ענקיים ושנית הכבישים מהירים ללא שוליים עם משאיות ענק שגוררות אחריהם 2 או 3 נגררים ממש מסוכן , אני מצדיע להם, לי אין כנראה שמספיק אומץ. מי יודע?

24/8

אז זהו שהגענו !!! לא לאליס ספרינג שזה עוד רחוק. בדרך ירדנו מציר ההי וואי המרכזי ועוד 250 קמ הביאו אותנו למקום מדהים שנקרא אולורו. הר של סלע אחד שמופיע משום מקום באמצע המישורים המדבריים האין סופיים של מרכז אוסטרליה. אתמול בדרך לכאן תפס אותנו מבול של גשם וקור והכבישים היו מוצפים וחלקים ובכול זאת עברנו את 500 הקמ האחרונים. הגענו בערב ל"יולרה" מרכז תיירותי כ 15 קמ מהשמורה. מקום שבו פיתאום יש הכל, מסעדות ומלונות בכל הרמות. סופר מרקט מדוגם למלא את הרכב באספקה.אנחנו כהרגלנו ישנו בחניון קרוונים צפוף אך נקי ומסודר.

היום בבוקר עולם אחר שמש חזקה ושמיים נקיים מעננים - נס. יצאנו עם הרכב לשמורה שם פרקנו לראשונה את האופניים מהגג ולמזלנו הם עברו את הנסיעה השלום. אין יותר כייף מסיבוב אופניים בנוף המדהים של האולורו.רוכבים כ -10 קמ מסביב להר בין המעיינות שלמרגלותיו ובמערות הפולחן של האבוריג'ינים. סוף סוף

29/8

הי לכולם אז זהו הגענו סוף סוף לאליס ספרינג. העיר שבמרכז המדבר של אוסטרליה, למעשה הגיענו כבר אתמול בערב אחרי נסיעה של שלושה ימים מהסלע אולורו.

ביום הראשון נסענו על הכביש לכיוון קינגס קניון עצרנו בלילה בחניון בטבע בין עצי אקליפטוס ענקיים שם פגשנו זוג ישראלים צעירים שמטיילים וחיים בג'יפ קטן שקנו במלבורן.

למחרת המשכנו לקינגס קניון איזור מדהים ביופיו של קניונים והרים של אבני חול אדומות. הלכנו בטרק יפהפה של כ- 7 קמ .בכלל האוסטרלים חולים על בטיחות לא לוקחים שום צאנס, הטרק בנוי לכל אורכו שבילים מגודרים במעקות וכל כמה קמ יש נקודת תקשורת סולרית שמאפשרת קריאה לפקחים במקרה של בעיה. פשוט מייאש אין מקום לאילתורים הכל משולט סלול ולעוס לעייפה.

ביום השלישי התלבטנו בין לצאת לדרך לאליס ספרינג בדרך עפר של כ - 200 קמ שמקצרת או חזרה להיי ווי בכביש שאורכו 400 קמ.

האוסטרלים מטעמי בטיחות מאפשרים נסיעה בדרך העפר רק לרכב 4/4 ולא הסכימו לתת לנו אישור מעבר הייתי חייב לשקר להם במשרד ולספר שיש לי רכב 4/4 כדי לקבל אישור מעבר. ( הם לא בודקים הכל עובד על אמון ואנחנו ישראלים ) הדרך שהיא אמנם דרך עפר וחולות עבירה לכל הרכבים וכך אחרי יום נסיעה ארוך ומאתגר הצלחנו להגיע בשלום לאליס ספרינג .

היום ביקרנו והתארגנו באליס ספרינג ניסינו לארגן מסלול שטח לאופניים ושוב בזבזנו יום שלם להבין שאין מסלול לאופניים ואין מפות וכל המסלולים שראינו באינטרנט לא קיימים במציאות בשטח מאכזב מאד. ננסה לארגן אולי משהו קטן למחר נראה מה יצא מזה .

3/9

בוקר טוב שבת שלום שוב עברו שלושה ימים בלי שכתבתי כלום פשוט אין אינטרנט ותקשורת. ברגע שאנחנו עוזבים את העיירה אליס ספרינג נגמרת גם התקשורת. אחרי שבזבזנו יום שלם בלהבין שלא נימצא מפות לטיול אופניים בשטח יצאנו מהעיירה לחניון קרוונים מדליק בוואדי כ 15 קמ מהעיירה המנוהל על ידי שתי נשים מבוגרות ומאוכלס בשילוב מעניין של נוודים, דיירים קבועים ומטיילים.את היום בילינו שוב בעיירה כי ירד גשם כל היום (את יום הגשם ניצלנו רוני לראות מוזיאון ואני בניסיון למצוא גראס אבל על החוויה הזאת נספר בנפרד )

ובכן החלטנו לנסות את מזלנו ברכיבת אופניים בקטע קצר בשמורה שבו יש סימון של אופניים ואז הבנו הכל. אין מפות כי לא צריך מפות ה"סינגל" התגלה כשביל סלול ברוחב של כמטר וחצי. אי אפשר לפספס אותו בשום מקרה רק להתגלגל עליו.( כניראה עם השקעה כזאת גדולה לא מייצרים הרבה שבילים.) רכבנו לאורכו של ה"סינגל" כ 17 ק"מ הלוך וחזור כדי שנרגיש שעשינו משהו וארזנו שוב את האופניים על גג הרכב אולי ניזכה לרכב במקום אחר בהמשך. מאד מאכזב.

את היום הבא כבר עשינו ברגל בטרק בהרים, ההרים בנויים מאבן חול אדומה מצוקים גבוהים שביניהם זורמים נחלים עם בריכות וגבי מים. ( בטח כשיורד גשם וירד הרבה גשם באותו יום.) למרות מזג האוויר הקודר התלבשנו טוב ויצאנו למסלול. אולי קצת גם עם עודף ביטחון עצמי משום שיצאנו למסלול של מספר שעות ללא שום מפה (כי אין ). אבל סמכנו על האוסטרלים שהרי הם אלופים בבטיחות ובטוח המסלול יהיה מסומן היטב.

ואכן המסלול היה מסומן טוב עד שהגענו לתוך קניון שבו זרם הנחל ופיתאום נעלמו הסימונים!! זכרנו שבמפה על הלוח בכניסה למסלול נקודת היציאה והסיום היא מצידו השני של הקניון, המשכנו ללכת לאורך הקניון (אולי הסימנים נסחפו באחד השיטפונות ? ) עד שהגיענו למקום ללא מוצא. כדי להתקדם צריך לחצות ברגל את הנחל. רגע מלחיץ הגשם מתחזק והשעה מתחילה להיות מאוחרת חזרנו את כל הקניון חזרה מתוך מחשבה שאולי יש דרך עוקפת מסומנת ואנחנו רק פספסנו את הסימונים. אבל אחרי שבזבזנו שעה בחיפוש אחרי דרך עוקפת חזרנו שוב את כל הקניון ובלית בררה הורדנו נעלים ומכנסיים חצינו את הנחל שהתברר כלא עמוק במיוחד והצלחנו להגיע לפני החשיכה רטובים לרכב.

וכרגע אחרי אחרי 10 ימים במרכז אוסטרליה חזרנו לעיירה אליס ספרינג מילאנו את הרכב בקניות ואוכל ואנחנו שוב בכבישים האין סופיים בדרך צפונה ומזרחה לצאת מהמדבר לאיזור יערות הגשם של העיירה קיינס בטח ייקח 5-6 ימים של נסיעות אז להתראות.

7/9

הי שוב עוברים הימים והטיול נכנס למין שיגרה של נסיעות. אנחנו ממשיכים בנסיעה לכיוון קיינס סכ"ה צריך לעבור כ- 2200 -2500 קמ וזה לוקח את הזמן שלו. אני מרגיש שאנחנו יותר מוכנים נפשית לנסיעות הארוכות האלה. ביומיים וחצי הראשונים נתנו בראש ודהרנו כ 500-600 קמ ליום על ההי ווי כדי לצמצם טווח. המישורים פה אין סופיים והנוף כמעט ולא משתנה, שיחים ועצים נמוכים ביניהם עשבים ופרות בוש בוש בוש. אנחנו חולפים על פני עיירות כורים נטושות למדי שידעו ימים טובים יותר עוצרים מידי ערב בכל מיני חורים של 5 תושבים ולפעמים גם יותר. פוגשים טיפוסים מיוחדים שמצליחים לשרוד את הבדידות והמרחבים.מדי פעם כשמזדמן על הדרך עוצרים בערב בנקודות בטבע לא מוסדרות ( ללא תשלום) שם פוגשים נוודים שחיים בקרוונים ומעבירים את החיים בנדודים ברחבי אוסטרליה. בכל ערב מכינים ארוחות למופת אחרי שמילאנו את האוטו טוב טוב בסופר של אליס ספרינג.

אחרי שעשינו חלק גדול של הדרך. בשלושת הימים האחרונים אנחנו מרשים לעצמנו לרדת מההי ווי לדרכים צדדיות יותר שם פוגשים גם בעלי חיים בעיקר קנגורו וציפורים. היום ביקרנו בשמורת טבע יחודית ובה תופעות געשיות. זרמים של לבה תת קרקעית שזרמו במשך אלפי שנים ויצרו מנהרות ענקיות (צינורות לבה ) מתחת לאדמה.

את הלילה העברנו בחניון היפהפה שבמקום ואת היום בסיור במנהרות, טבילה בבריכת שחיה קטנה שבחניון וטיפוס רגלי לתצפית על הר געש כבוי ושוב עולים על הרכב ויוצאים לדרך .

11/9

ושוב עברו שלושה ימים ואנחנו עדיין לא בקיינס. כשיצאנו את המדבר והגענו לאזור ההרים שממערב לקיינס השתנה הנוף לחלוטין. את הערבות השטוחות והצמחייה הנמוכה שבמרכז היבשת, החליפו גבעות והרים משובצים יערות טרופיים ושטחי מרעה לבקר. איזור ממש יפה שלא בא לנו לעבור אותו מהר, אז עצרנו בערב הראשון בקמפינג עם מעינות ובריכות מים חמים. הייתה רחצה ליילית נחמדה שגררה טבילת בוקר נוספת כך שיצאנו מאוחר לדרך.

נסענו לא הרבה זמן בדרך צרה ביער טרופי מדהים והגענו לכפר קטן עם שם מוזר "מילה מילה" הטבול בירוק משגע. ( כנראה שאחרי כחודש במדבר הירוק נראה ירוק יותר ) בחוץ זרזף כל הזמן גשם טרופי עדין שלא הפריע לאווירה. אחרי כוס קפה בכפר התלבטנו איפה להתאכסן. המלצרית המליצה על צימר אצל חברה . אחרי חודש של שינה ברכב הקטן והגשם שלא מפסיק לרדת החלטנו לקחת את ההצעה.

נסענו אחרי האישה כ - 7 קמ בדרך לא סלולה המתפתלת ביער לדירת אירוח מדהימה בלב היער. חבל על הזמן. התברר שהם זוג בגילנו שעברו מהעיר וקנו חלקת יער של כ- 80 דונם עם נחל זורם ומעיינות. שיפצו שני בתים שהיו שם אחד למגורים ואחד לאירוח.

בבוקר הצטרפנו לשיעור יוגה נחמד, שהם מקיימים במקום עם נשות האזור, שהמשיכו בקפה עוגיות ורכילות מקומית . ושוב יצאנו לדרך מאוחר אבל הפעם עם האופניים למסלול כביש מעגלי של כ 20 קמ בין המפלים שבאזור הכפר. כמובן שהגשם ליווה אותנו כל היום, אבל בערב חזרנו שוב אל הצימר החם. היה כייף.

למחרת יצאנו עם הרכב לכיוון עיירה קרובה שבה כך הבטיחו לנו יש פארק עם מסלולי אופניים ואכן הצלחנו למצוא את הפארק ומפה סכמאטית של המסלולים השונים. חגגנו את היום ברכיבת אופניים סוף סוף בסינגלים אמיתיים. ושוב ערב ואנחנו נכנסים לחניון הקרוונים הקרוב ביותר ( גם מקום יפהפה עם חורש ונחל ) ושוב מקלחות כביסה במכונה וארוחת ערב. ולקיינס לא הגענו...

היום עוד יום של כפרים יפים טרקים ביער הגשם המדהים, ביקור במפלי מים יפהפים. קצת יבשים מה לעשות העונה הגשומה היא בקיץ. בערב מחנים את הרכב ביער באיזה פינה צדדית לעוד לילה בשטח אולי מחר נגיע סוף סוף לעיר "קיינס" מי יודע.

16/9

הי כתבתי פוסט על הדרך לקיינס אבל הוא נמחק לי בסוף הכתיבה מאד מבאס שלא בה לכתוב. אבל בכל זאת הגיענו לקיינס שהיא סתם עיר תיירותית בחוף המזרחי של אוסטרליה.

מבחינתנו היא סוף תקופת הנדודים במדבר. החלטנו לעבור משינה ברכב הקטן והצפוף לשינה בצימרים או מוטלים שיש כאן לרוב בצידי הדרך. ( כנראה אחרי שני הלילות שישנו בדירת הנופש בכפר "מילה מילה" הרכב ניראה פתאום קטן וצפוף ) הסתובבנו קצת בעיר, הזמנו לנו מקום לשיט של יומיים ביא הר כטה לשונית האלמוגים הגדולה.(היה מקום רק בשבת הקרובה והיום יום שני ) אז לקחנו בנחת את ארבעה הימים האחרונים בשיטוט בג'ונגלים שמצפון לקיינס. טרק להר סורו תלול ביותר קריעת תחת. עכשיו אנחנו חוזרים לעיר הגדולה לקיינס לקראת השייט ביכטה מחר.

עשינו עוד שינוי בטיול ואת האופניים שהיו מפורקים וקשורים על הגג הורדנו והכנסנו לרכב שלא משמש יותר כקרוון לשינה. מקווים שאולי הם יהיו זמינות יותר לטיולים קצרים מזדמנים.

21/9

הזמן עובר מהר מאד כבר כמעט שבוע לא כתבתי כלום. כנראה הזמן עובר מהר כשנהנים הימים מלאי פעילות אקשן ולא הרבה נסיעות ברכב.

ובכן מאז שחזרנו לקיינס הספקנו להפליג יומיים ביכטה לצלילות בשונית הגדולה היה מדהים. יאכטה לא גדולה אבל נוחה עם צוות נחמד. בילינו יומים של צלילות שנירקול ושייט בין אתרי הצלילה שהם איי אלמוגים השקועים מתחת למיים.מלא דגים צבעוניים קטנים וגדולים צבי ים ואפילו כריש שעבר ליד רוני.

מקיינס נסיעה קצרה למפרץ קרוב שבו הג'ונגל מגיע עד קו המים בשם מישן ביץ.( החופים כאן מדהימים אבל שורצי תנינים ואף אחד לא ניכנס למים ) לילה באכסניה של צעירים ביער הגשם. בערב אנחנו רואים פירסום לרפטינג באחד הנחלים באיזור וישר מזמינים למחר.

יום של רפטינג נחמד בנהר שזורם במורד ההרים אל האוקינוס. עם אשדים ובולדריים בזרם. מאתגר למדי.

כך שהזמן באמת עובר מהר ויום רודף יום. יש לנו עוד עד סוף החודש להגיע לבריזבן כדי להחזיר את הרכב ובדרך אנחנו חושבים על עוד כמה הרפתקאות נחמדות.

23/9

יושב על המרפסת מעל הבר מתחתי עשרות צעירים אוסטרלים ומטיילים שותים קנקנים של בירה ומרעישים בקולי קולות. מוזיקה חיה ברקע שמח מאד. אני מקווה שבלילה יתנו לישון.

הימים מלאים בפעילות. אחרי שעזבנו את חופי מישן ביץ נתנו יום נסיעה של כ- 400 קמ והגענו עם ערב לעיירת חוף בשם "בואין". לקחנו חדר במוטל על החוף והתעוררנו בבוקר לחופים מדהימים של סלעי גרניט הנושקים לאוקיאנוס. העברנו את הבוקר בהליכה לאורך המפרצים הקטנים השוממים וסיימנו ברחצה בעירום באחד מהם. (ירדנו דרומה מאיזור התנינים)

משם בנסיעה "קצרה" ( 150 קמ ) לעיירת החוף ארלי ביי. העיירה בנויה על רחוב אחד תוסס של מלונות מסעדות וברים. בתי המגורים מפוזרים בהרים המיוערים שמסביב.באוקינוס איזור של כ 74 איים קטנים וגדולים. איים של סלעי גרניט מיוערים וחופי חול לבנים שנחשבים מהיפים בעולם.

ביום הראשון לקחנו חצי יום שיט בקייקים בין האיים הקרובים לחוף, היה מאתגר ומדהים.

למחרת שטנו ביאכטה בין האיים הרחוקים יותר, אל החוף שנחשב אחד היפים בעולם, כך שאין רגע דל.

25/9

ושוב עבר יום ושוב אני יושב על אותה מרפסת שמעל הבר אלא שהפעם 7.5 בבוקר הכל שקט מאוד. כולם עוד מתאוששים מהערב הקודם גם רוני עוד ישנה בחדר. (הזדמנות לכתוב )

עבר עלינו ערב קשה. הקריאות בפייסבוק לעזור בחיפושים אחר בחור מכמון שנעלם בגשר הישנה החזירה אותנו שבע שנים אחורה לחיפושים אחרי ניר הבן שלנו ולא היה קל להירדם.( הבוקר הבנתי מהפייסבוק שהוא נימצא וחזר הביתה. תודה לאל )

אתמול היינו בשייט בין האיים והגיענו לחוף שנקרא וויט הייבן עם חולות לבנים ארוכים שנחשב מהיפים ביותר בעולם. ( אני עדיין לא מוותר על חוף דור שלנו ) בילינו כשעה וחצי בחוף קצר מאד והמשכנו בהפלגה הלאה ( ככה זה כשמפליגים עם קבוצה ) לראות אלמוגים, היה מקסים.

ביומים הקרובים ציפוייה לנו נסיעה ארוכה של כ 900 קמ לכיוון האי פרייזר איילנד ושם ננסה לארגן לעצמנו טיול עצמאי על האי.( לא קל לארגן טיול תוך כדי טיול בכל מקום חדש צריך זמן ללמוד מחדש מה האפשרויות )

הזמן שלנו עם הרכב הולך ומתקצר, עוד שבוע אנחנו מתכננים להגיע לבריזבן שם נחזיר את הרכב. יהיו לנו מספר ימי התארגנות ( כולל ארוחת חג אצל המשפחה של אדם שהיה מתנדב אצלנו ) ומשם באופניים כל הדרך לסידני כ 1000 קמ .נקווה לטוב ונתכתב בהמשך.

1/10

בוקר טוב ושנה טובה . אצלנו עכשיו בוקר מוקדם ורוני עדיין ישנה. כנראה זה הזמן היחידי שאני יכול להקדיש לכתיבת פוסטים.

בפעם האחרונה שכתבתי היינו באכסניה רועשת בארלי ביי מאז עברו שישה ימים מלאי פעילות וחוויות ולא היה לי זמן ונחת לכתוב .

מארלי בי יצאנו מוקדם בבוקר בדרכנו דרומה לכיוון בריזבן כ-800 קמ (שם נעשה את החג ). אבל בדרך חשבנו על כמה עצירות, רוני רצתה שנבקר בנקודה על החוף שנקראת 1770 (פשוט כך- שם נחת לראשונה קפטן קוק באוסטרליה ב 1770) שמפורסמת בשקיעות היפות שבה.

הנסיעה לשם היא של 550 - 600 כך שנסענו כל היום וכמובן הגיענו בחושך הרבה אחרי השקיעה. חיפשנו מקום לישון וזה לא היה קל (כרגע באוסטרליה חופשת אביב בבתי הספר וכולם מנצלים את הזמן לטיולים ) התחלנו לשאול בפבים על חדר פנוי באזור ולא מצאנו. עד שפגשנו באחד הברים את קרול בחור אוסטרלי כבן 70 שהציע להשכיר לנו חדר (מחסן ) אצלו בחצר. לא הייתה ברירה חיכינו לו בסבלנות עד שסיים את הבירה המי יודע כמה. נסענו אחרי הטנדר שלו בחושך כ 15 קמ אל הבית שלו שבתוך היער-בבוש.

החדר בחצר התגלה כמחסן לא למגורים. קרול הציע לארח אותו אצלו באחד החדרים בבית. בבוקר מצאנו את עצמנו במקום מדהים בית בודד בלב יער אקליפטוסים. קרול שגר בבדידות במקום מארח אותנו למופת. למחרת נחנו בבית (כביסות ערסלים וכאלה )ובצהרים רכבנו עם האופניים כל הדרך חזרה לראות את השקיעה בחוף, שהייתה האמת מדהימה, וחזרנו בערב לקרול ללילה נוסף.

ושוב יוצאים בבוקר הפעם לכיוון מפרץ שנקרא הרבי ביי, משם יוצאת מעבורת לאי פרייזר בו רצינו לבקר. נסיעה "קצרה" של 250 קמ ואנחנו בצהרים בהרבי ביי .

נכנסנו לאחד ממשרדי הנסיעות שבמקום ללמוד איך מבקרים באי פרייזר. את עיננו צדה מודעה על שייט לצפייה בלווייתנים שיוצא מהנמל הקרוב, בתוך כחצי שעה עזבנו הכל ומצאנו את עצמנו מפליגים בספינה לחפש לווייתנים במפרץ הגדול. היה מדהים לראות להקות של לווייתנים משתוללים ומשחקים במרחק קטן מהספינה, נקבות מניקות גורים צעירים עם זנב מתנפנף מעל המיים. כייף גדול.

כשהספינה חזרה לחוף היה כבר מאוחר וחשוך לא היה כוח לחפש חדר אז התארגנו לארוחת ערב ולשינה ברכב בקמפינג הקרוב ביותר.

בבוקר החדש ( הימים עוברים מהר מידי ) התחלנו לארגן את הביקור באי פרייזר התברר שצריך להשכיר רכב 4/4 כי הדרכים באי חוליות וקשות למעבר.

ישבנו על טלפונים לחברות ההשכרה שבעיירה ומצאנו ג'יפ קטן סוזוקי מאחרי הצהרים ליומיים מלאים. את הזמן עד קבלת הגייפ ניצלנו להתארגנות וקניית אוכל לקמפינג באי. בצהרים קיבלנו את הגייפ, מפה והסבר על נהיגת שטח ויצאנו בנסיעה למעבורת לאי .

הגענו לאי אחרי הצהריים. התעכבנו קצת על החוף להתארגנות ויצאנו לדרך. המטרה לחצות את האי כ 35 קמ לאזור הקמפינג שעל החוף שבצידו השני.

הדרך התגלתה כדרך קשה במיוחד מלאה חולות עמוקים ובורות. עליות וירידות בתוך יער עבות. רוני מתנסה לראשונה בנהיגת שטח לא קלה. ביער החושך מקדים ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו נוסעים בחושך בדרך לא דרך אל הלא נודע. כשכבר הצלחנו להגיע בשלום לחוף בצידו השני של האי התברר שאיזור הקמפינג שמסומן במפה נסגר. התחלנו לשוטט בחושך לאורך החוף בין הגאות המתקדמת של האוקיינוס ליער הבוש שבצידו השני. עבר זמן ארוך ומלחיץ עד שראינו תאורה של חבורת אוסטרלים שחונים בבוש שמעל החוף חתכנו אליהם הקמנו אהל והמקמנו לידם.

בבוקר שלמחרת נסענו וחרשנו לאורך חופי הזהב של האי המדהים. (כ 120 קמ אורך ) כשאנחנו מבקרים עוצרים ומתרחצים בפלגי מים ובריכות בנחלים שזורמים לים. ( לים אף אחד לא ניכנס מחשש לכרישים ושאר מרעין בישין )

לקראת הערב מתחיל לרדת גשם. אנחנו מנצלים הפוגה קצרה בגשם כדי למקם אוהל ולהכין ארוחת ערב. כל הלילה הגשם דופק באוהל שעומד בכך די יפה .

למחרת יוצאים לסיבוב במרכז האי, ביערות הגשם ובאגמים המיוחדים שנוצרו בדיונות החול שבמקום. לקראת הערב חוזרים למעבורת ליבשת מחזירים את הג'יפ חוזרים לרכב האחר שמלווה אותנו כ 48 יום.

עכשיו בוקר. אנחנו ביום האחרון עם הרכב בדרך לבריזבן ( להחזיר אותו לחברת ההשכרה). נמשיך משם רק עם האופניים והעגלה להמשך טיול ההרפתקאות שלא נגמרות .חג שמח ושנה טובה לכולם.

5/10

בוקר טוב, היום ה - 5/10 עוד חודש נשאר!! אם בהתחלת הטיול שלושה חודשים נראו אין סופיים אז עכשיו כשיש "רק" עוד חודש זה נראה קצר. באמת עברנו לשלב האחרון של המסע שלב האופניים.

במוצאי שבת ערב החג הגענו לבריזבן. החזרנו את הרכב לחברה והייתה לנו הרגשה כאילו אנחנו נפרדים מבית. חודשיים נסענו בו, חרשנו את אוסטרליה עברנו כ 10000 קמ. למרות שלא היה ממש קרוון והיה די צפוף אכלנו בו, ישנו בו ועשינו בו אהבה. היה מדהים וכבר אני מתגעגע.

אדם בחור שהתנדב אצלנו לפני מספר חודשים הזמין אותנו אליו לחג. הוא ואבא שלו הגיעו בשני רכבים לאסוף אותנו והאופניים וכל הציוד שהתאסף לאורך הדרך.

האירוח היה מושלם. הם משפחה מקסימה שגרה בוילה מרווחת בפרוור של בריזבן המרוחק כ-15-20 קמ ממרכז העיר .

ביום ראשון בבוקר ערב החג יצאנו עם כל המשפחה לטיול. ( אדם וההורים שלו) יש להם שתי בנות נוספות שהם כרגע בישראל. אדם לקח אותנו לטיפוס על אחד ההרים שמשקיפים על בריזבן. היתה קריעת תחת רצינית טיפוס תלול ביותר. לא הצלחנו להגיע לפסגה כי היה צריך למהר לארוחת החג אבל היה יפה מאד. חזרנו הביתה והתארגנו לחג.

ארוחת החג היתה בבית של דודה של אדם. ציפינו לארוחה משפחתית אינטימית והגיענו לבית עמוס ב40 - 50 איש .קרובי משפחה וקרובים של הקרובים ואנשים מהקהילה ואנשים שהזדמנו לבריזבן ( כמונו) בקיצור אירוח ברוב עם.

הבנו שבבריזבן הקהילה היהודית מאד קטנה כ 4000 איש. ולכן ההכרות בין האנשים מאד אינטימית כך שכולם משפחה אחת. היה נחמד מאד וכמובן בתור נציגי ישראל באוסטרליה משכנו הרבה תשומת לב.

למחרת בחג עצמו שוב ארוחת צהרים יותר צנועה עם רק כ- 10 חברים ושוב אנחנו צריכים לספר על המצב בארץ ועל הטיול שלנו ובכלל סיפורים. ( מזל שזה הצד החזק שלנו ).

בין הארוחות והאירוחים אנחנו מתחילים למיין ציודים עושים " תשליך " רציני להרבה מאד ציוד שהתאסף אצלנו ברכב ומנסים לדחוף את הנותר העגלה ובשקיים של האופניים ( לא קל בכלל ).

וזהו יום שלישי בבוקר אנחנו מעמיסים את הציוד על האופנים ויוצאים לדרך.

7/10

הי אני יודע שהפוסט הקודם הגיעה רק עכשיו פשוט לא היה לי אינטרנט מאז שיצאנו לדרך. ומאז עברו כבר שלושה ימים מלאי פעילות.

ובכן כרגע אני יושב בבר מסעדה של מלון קטן בעירה קננגרה כ -100 קמ מדרום לבריזבן. מנצל את הווי פיי שלהם לצורך הפוסט.

יצאנו לדרך ביום שלישי בבוקר עם האופניים ללא מפות כשהכיוון הוא מרכז העיר בבריזבן. מכיוון שאין לנו מפות אנחנו משתמשים התוכנות ניווט here או google map. רצינו לבקר במרכז העיר ובהזדמנות לקנות ביגוד וציוד לרכיבה. וגם לנסות וללמוד את השימוש בתוכנות הניווט השונות. התוכנה הראתה שהדרך למרכז העיר היא כ 15 קמ. התחלנו לרכב לכיוון מרכז העיר הסתובבנו ברחובות השונים עוקפים כבישים ראשים והיי ווי. כשהגענו אחרי כ - 3 שעות רכיבה הספידומטר הראה שרכבנו 25 קמ וסוף היום 30 קמ. היה לא קל. במלון בערב עשינו "תשליך" נוסף של עוד 5 - 10 קג נוספים של ציוד שהוא לא ממש חיוני. אפילו את מדריך אוסטרליה הכבד חתכנו והשארנו רק את הדפים החיוניים.

למחרת האופניים היו קלות ונוחות יותר אבל הניווט בעזרת התוכנות פשוט שיגע אותנו . המחשב שולט בנו לחלוטין, ימינה שמאלה ואולי הסתובבנו במעגלים ברחובות העיר כשבעצם אנחנו לא יודעים באמת לאן אנחנו רוכבים. רק בסוף היום אחרי כ 40 קמ הצלחנו להגיע לסוף האזור המיושב לקצה של העיר.

נהדר! יצאנו מהעיר אבל איפה ישנים? שאלנו אנשים על מלון, מוטל וכדומה, הם אמרו שיש צורך לחזור 10 קמ חזרה לתוך העיר כדי למצוא מקום מסודר. לזה לא היינו מוכנים בשום אופן.מצאנו בית זרוק עם חצר גדולה וביקשנו להקים אוהל ליד החצר. למזלנו הם הסכימו.נתנו לנו מיים וגם טענו לנו את הטלפונים שהתרוקנו מהשימוש כל היום בתוכנות הניווט. כך שעבר עלינו לילה נחמד מאד באוהל.

היום שוב יצאנו לדרך דרומה כששמנו לעצמנו מטרה להגיע לעיירת "היפים" קטנה בשם נימבין כ - 180 קמ מבריזבן. נשמע מעניין. למזלנו גם מצאנו מפה יחסית מפורטת של 1:350000 שלא תאפשר לרדת מהכבישים. אבל לפחות אנחנו יודעים לאן אנחנו רוכבים, נעזרים בטלפונים אבל הם לא שולטים בנו.

הדרך יפהפיה הכל ירוק גבעות דשא משובצות בחורשות אקליפטוסים ובתי חווה קטנים. אחרי הצהרים, אחרי 45 קמ רכיבה הגענו לעיירה עם מלון. מתפנקים ומתארגנים עם אוכל למחר. צפוי שלא נגיע מחר בערב לשום מקום מסודר עם לינה ואוכל. וכנראה שנצטרך להתארגן לשינה בצד הדרך. נקווה לטוב.

10/10

הי לכולם הזמן עובר מהר ואני מרגיש שאני לא מצליח לספר על כל החוויות שאנחנו עוברים. ככה זה עם אופניים קורים הרבה דברים בדרך צפויים ולא צפויים. מדהים.

ובכן לפני שלושה ימים יצאנו מהעיירה הקטנה קננגרה ממשיכים לרכב דרומה. האזור הררי מכוסה ביער אקליפטוסים המשולב ביער גשם. על הבוקר טיפסנו ועברנו מעבר הרים גבוה והמשכנו לאורך אגם מים יפהפה. הדרך נוראית!! חוצים הרבה נחלים שנשפכים לאגם, כך שהדרך היא עליות וירידות תלולות בזוויות חדות. רקיעת תחת. לקראת אחרי הצהריים נכנסנו לעמק יפה ירוק כשמידי כמה קמ מופיע בית חווה בודד. אחרי 45 קמ רכיבה ומכיוון שהתחיל להיות מאוחר ולא הייתה שם עירה בדרך. חיפשנו מקום ללינה.

בכניסה לאחת החוות ראינו שלט "טיולי סוסים ואפשרות לקמפינג". נכנסנו לחווה. הם לא בנויים בדיוק לקמפינג אבל אפשרו לנו להקים אוהל ליד האורווה של הסוסים. מקום שבו הם מארחים את הקבוצות שבאות לרכב. היו שם מקלחות שירותים ומטבח קטן, יותר טוב מזה לא היינו צריכים.

ושוב יום של רכיבה באזור של שמורת טבע, ביקור והליכה רגלית בשמורה. חוצים מעבר הרים גבוה שהוא הגבול בין מדינת קווינסלנד למדינת ניו סאות וולס. לקראת הערב אחרי כ- 48 קמ אנחנו מגיעים לכפר קטן בהרים "טיילגם". במקום מספר מלונות קטנים ואנחנו בתקווה לחדר ללילה.

אבל כנראה שזה לא המזל שלנו. הכל מלא !! הם מספרים לנו שיש בכפר שלוש חתונות והאורחים מילאו את כל אפשרויות הלינה באזור כולו. בקצה הכפר יש קמפינג, אבל גם שם מתרחשת חתונה. ( מזכיר לכם משהו ) אי אפשר לישון שם. אנחנו מבקשים רק להתקלח בקמפינג ובהמלצת בעל המקום ממשיכים לפינה רחוקה ליד הנחל. שם שוב מקימים אוהל עושים מדורה ומכינים בטטות על האש (ארוחת ערב )

ושוב יום חדש מתחיל השמיים קודרים וגשם בפתח.מתארגנים בזריזות מפרקים ואורזים את האוהל והציוד דקות לפני שגשם מתחיל לרדת. את ארוחת הבוקר עושים בבית קפה מקומי ובודקים תוך כדי מה האפשרויות להיום. הבדיקה באינטרנט הראתה שבימים הקרובים צפוי גשם, כך שאין למה לחכות ואנחנו יוצאים לדרך בגשם. הדרך יפהפיה. חוצים בדרך עפר (בפעם הראשונה לא על כביש ) רכס הרים גבוה. הגשם מזרזף לאורך כל היום אבל לא מפריע להתקדם. שוב הרבה עליות וירידות. אחרי כ-60 קמ לפנות ערב אנחנו מגיעים סוף סוף לנימבין.

בכניסה לעירה תופס אותנו בחור כבן 45 עם טנדר טויוטה ומזמין אותנו לישון אצלו בבית. מכיוון שכבר די מאוחר ואנחנו משתדלים לא לסרב להרפתקאות אנחנו מסכימים. מזמינים אותו לבירה בבר עושים קניות לארוחת הערב בסופר המקומי ורוכבים אחרי הטנדר שלו עוד 3 קמ לבית שמחוץ לכפר. הבחור ניק שמו גר לבד בבית מוזנח בחור די מוזר נהג אוטובוס הסעות לבית ספר.

בנוהל הרגיל הכנו ארוחת ערב והזמנו אותו להצטרף העברנו ביחד ערב נחמד מאד.

14/10

הי שוב עברו להם ארבעה ימים מאז הפוסט הקודם, פשוט לא מצליח למצוא זמן לכתוב ועוד במקום עם אינטרנט. בהרבה מהמקומות שאנחנו חונים ללילה בקושי יש קליטה לסלולר.

בנימבין עצרנו ליום נוסף. בבוקר מנוחה וכביסה ובצהרים יוצאים עם האופניים לביקור בכפר. הכפר ססגוני ויפה בסגנון היפי. הסמל המסחרי של המקום הוא המריחואנה, עם מוזיאונים גני גידול לביקור ועוד....

שתינו קפה בקופי שופ, כמובן בירה בבר המקומי, הצטיידנו בתוצרת המקומית וחזרנו לניק ללילה נוסף.

בבוקר שלמחרת אנחנו בערב יום כיפור. כאן באה הדילמה להישאר את יום הכיפורים בנימבין הסוערת או להמשיך לכפר הבא. ( במקומות הקטנים אפשרות הלינה מאוד מוגבלות )

החלטתנו להמר ולמשיך לכפר הבא. על הבוקר התארגנו מוקדם ויצאנו לדרך. הדרך עליה נוראית של כ - 5 קמ וגלישה ארוכה ונחמדה אחריה. עוד כמה עליות וירידות סכ"ה כ - 18 קמ בין יערות אקליפטוסים ואנחנו בכפר "דה שנון". ( בדרך אני מתפלל שניפול על מקום נורמאלי להעביר את החג, לא בא לי להעביר את החג והצום באוהל )

הכפר ציורי לא יותר מ- 10-15 בתים. בית ספר, חנות קטנה וכמובן בר. ליד הבר בית של חמישה חדרי אירוח עם שירותים מטבח וסלון משותף. כשהגענו הבית היה ריק. בחרנו את החדר הכי יפה . הלכנו לעשות קניות, בישלנו ואכלנו את הארוחה המפסקת בשקט ובנחת. כשגמרנו את הארוחה התחיל הבית בבת אחת להתמלא באורחים שמילאו את כל שאר החדרים. איזה מזל.

למחרת יום כיפור. אנחנו בצום. קמים מאוחר ובצהרים יוצאים לסיבוב רגלי קצר בכפר וחוזרים לנוח בחדר . עם סוף הצום אני מחמם את האוכל ומזמין את רוני להצטרף. רוני מתלוננת על משהו שעוקץ אותה בצוואר אני מזהה עקיצת יתוש ונקודה שחורה לא יותר. אנחנו ממשיכים לאכול ורוני ממשיכה להתלונן. בסוף הארוחה אנחנו ניגשים לפינה יותר מוארת בבית ובעזרת המשקפיים אני מזהה קרצייה קטנה נעוצה בצווארה. אני שולף אותה בכוח ואנחנו ניגשים איתה לבר. הבנות בבר לא מתרגשות. בעונה הזאת יש הרבה קרציות בדשא וכשהם קטנות זה לא נורא. נרגעים ומסיימים את היום בכוס בירה בבר.

למחרת אנחנו ממשיכים לכיוון "בירון ביי" ובדרך לכפר "פדרל". שוב דרך מדהימה והררית. עולים יורדים ושוב ושוב ושוב כ 38 קמ. (קריעת תחת ) לקראת הערב אנחנו בכפר "פדרל" שותים בירה עושים קניות לערב ומחפשים מקום לישון. אין פשוט אין מקום פנוי. בינתיים השמיים התחילו להגיד את שלהם, התחיל לרדת גשם חזק. עובד יפני במסעדה המקומית מזמין אותנו אליו הביתה, אבל הוא גר בהרים כ- 10 קמ מהכפר וכבר חושך וגשם. אנשים בחנות ממליצים לנו להתמקם באזור הכנסייה. אני קופץ לשם ומוצא במבנה ציבורי עם מרפסת מוגנת רוח וגשם. אנחנו מתמקמים במרפסת, מקימים אוהל מכינים ארוחת ערב ואפילו רואים סרט במחשב. בחוץ ממשיכים הסערה וגשם כל הלילה.

בבוקר שלמחרת השמים נקיים מעננים. אנחנו ממשיכים לכיוון "ביירון ביי" ושוב הרבה עליות וירידות. בסוף הירידות לקראת מישור החוף הכביש הראשי חסום לשיפוצים ולא נותנים לעבור בשום אופן גם לא לאופניים. בעזרת תוכנת הניווט אנחנו מוצאים דרך עפר חליפית ואחרי עוד 20 קמ אנחנו בכניסה ל"ביירון ביי".

"ביירון" היא מרכז של ישראלים צעירים באוסטרליה וביניהם גם אבישי הבן של בת דודתי ניצה. בכניסה ל"ביירון" אנחנו מרימים אליו טלפון ופוגשים אותו בחניה של מרכז מסחרי קרוב ( הוא גר כבר 4 שנים באוטובוס באזור "ביירון" עוסק במוזיקה וחוזר לארץ בעוד 3 שבועות ממש כמונו ) ואחרי החיבוקים וצילומים. כמנהג המקום יוצאים לשתות בירה ביחד.

אחרי הצהרים מגיעים לחוף הים של "ביירון" נהנים מהשקיעה. מוזיקה חיה על החוף, אוירה היפית ומארוחה משאריות יום אתמול. ( אורז ויין )

אחרי השקיעה צריך לחפש מקום לישון. מסתבר שוב שזה לא פשוט, הכול מלא לקראת סוף השבוע, חתונות ושאר סיפורים.אחרי שעה די מלחיצה של חיפוש בחושך אנחנו מוצאים קוטג' פנוי באחד הקמפינגים, קצת גדול מידי, קצת יקר מידי, אבל מקלחת וחדר נקי שווה.לילה וטוב.

19/10

הי בוקר טוב ממשיכים במסע שלנו באוסטרליה בפעם האחרונה שכתבתי לפני 4 ימים ומאז עברנו הרבה.

התחלנו את יום שבת בבוקר ב"ביירון בי". שבת בבוקר לוקחים את הזמן בנחת עם ארוחת בוקר. אחר כך מתארגנים לצאת לעיר ליום של קניות וארגונים בנחת. בסביבות 11 אנחנו במרכז העיר ב"טוריסט אינפורמישין" קונים מפות טובות, שלמזלנו מצאנו. ואז פיתאום רוני מגלה שב"מלמבימבי" אחד הכפרים הקרובים ל"ביירון" יש שוק איכרים. הכפר נמצא על הדרך שממילא רצינו לעבור, בדרך לחבר ישראלי נוסף שגר מצפון ל"ביירון".

רוני רוצה להספיק להגיע לשוק האיכרים שנסגר ב 4 אחרי הצהרים. עוזבים הכל מזנקים על האופנים ואנחנו בטיסה לכוון הכפר שבו השוק. תוך שעתיים אנחנו עוברים את ה - 23 קמ בדרך לכפר. השעה 2 בצהריים השוק הססגוני בעיצומו. שוק של בגדים, אביזרים הודיים פריקיים, מוזיקה ואוכל. אנחנו מבלים קצת בשוק קונים משהו ואוכלים משהו.

בארבע כשהשוק מתפזר אנחנו מתחילים לחפש מקום לישון. שוב חוזרת התופעה של סוף השבוע והכל מלא. במקרה ברחוב אנחנו פוגשים בחורה ישראלית שגרה ב"ביירון". יש לה בית חווה ריק כ- 5 קמ מהכפר היא רוצה לעזור ומזמינה אותנו לישון אצלה בחווה.

אנחנו נכנסים לסופר המקומי מצטיידים טוב. אולי אפילו יותר מידי טוב. עמוסים באוכל אנחנו יוצאים לכיוון החווה. אחרי כשעה רכיבה אנחנו מגיעים לבית חווה מבודד יפהפה עם נוף ההרי נהדר. הבית נטוש וריק, יש בו מים וחשמל ומעבר לזה כלום. מזל שלנו יש הכל, כך שאנחנו מארגנים ארוחה ולינה בכיף.

בבוקר שוב לוקחים את הזמן בנחת קשה להיפרד ממקום שכזה, מה גם שיש לנו להיום רק כ- 20 קמ לבית של הישראלי שלנו אורן שמש ( הוא חבר טוב של שלמה גיסנו היקר )

אנחנו רוכבים בגבעות לכיוון הים. הוא גר ב"אושן שורס" במעין שכונת וילות על שפת הים מצפון ל"ביירון" עם חברתו היפה מריה. אורן שגר כאן כ- 14 שנים מארח אותנו למופת. בערב מצטרפים עוד זוג ישראלים אורית וגמי וכל אחד עם הסיפור שלו איך הוא מוצא את עצמו חי באוסטרליה ומה הקשר שלו עם ישראל.

למחרת בבוקר יום שני שוב לוקחים את הזמן באיזי.( המסע האינטנסיבי מעייף ונותן בנו את אותותיו ) שוב כביסות, קצת מחשב בפייסבוק, הרבה מנוחה והרבה קריאת ספרים בעברית שלנו נגמרו מזמן. בצהריים אנחנו רוכבים לשפת הים. האוקיאנוס סוער ומסוכן לרחצה, (בהמלצת אורן) אנחנו ממשיכים לשפך הנהר בו מי הגהות של הים רגועים מתרחצים וחוזרים הביתה.

בערב אנחנו מארגנים את ההרפתקה של מחר. שייט קייקים עצמאי לאורך הנהר ועד הים.

יום שלישי בבוקר יום שמש יפה אנחנו רוכבים לביתם של אורית וגמי בכפר הקרוב.( ממש קרוב ) אוספים שני קייקים קטנים וגוררים אותם לנחל. ( הנחלים כאן מאד רדודים וקרוב לים נוצרת ביצה שברובה מי האוקיאנוס שעולים ויורדים על פי הגאות בי

נכנסים למים ומתחילים לחתור במורד הנחל. הביצה מכוסה צמחי מנגרובים, יש סבך של תעלות, איים ויער מנגרובים בלגן שלם. אנחנו מתקדמים על פי ההוראות שקיבלנו, מנסים לא ללכת לאיבוד, מה גם שבתחילת הדרך אנו חותרים נגד הזרם מה שיוצר את אשליה מבלבלת שאנחנו במעלה הנהר ולא במורד ( מסתבר שזרם הגאות בנהר ממשיך עוד שעתיים אחרי שהגאות בים כבר נגמרה )

רק אחרי שעה של חתירה "בעליה" הזרם מתהפך ויורד לים . חוויה מדהימה של קצת להתקדם וקצת ללכת לאיבוד בסבך הביצה. רק אחרי למעלה משעתיים חתירה אנחנו יוצאים מהביצה. הנהר ברור ומתרחב בדרכו לים.

לקראת הים בקרקעית הנהר על החול אנחנו מצליחים לראות את חתולי הים. (fish cat ) דג גדול דמוי מנטרה שטוח עם זנב ארוך בעל עוקץ בקצה. הם שוכבים על החול בתחתית הנהר ובורחים בטיסה כשאנחנו עוברים מעליהם בקייק. מעניין, חוויה.

סוף היום אנחנו מגיעים לשפך הנהר ואורית באה לאסוף אותנו ואת הקייקים חזרה. אנחנו חוזרים לאורן הביתה ללילה נוסף , היה כיף להרגיש בית לכמה ימים. שוב בוקר היום יוצאים לדרך לנדודים.

24/10

שוב אני כותב באיחור של 4 ימים

אז יצאנו לדרך מהבית של אורן שמש בדרכנו ל"ביירון ביי" רכיבה לא ארוכה של כ 25 - 30 קמ .בבוקר עוד קופצים לבקר בחופי האוקיאנוס כך שאנחנו מגיעים בצהרים לביירון. מנצלים את הזמן לקניות והתארגנות וממשיכים לרכב למגדלור של ביירון לתצפית על האזור ( עליה נוראית אבל שווה ). אבישי מצטרף אלינו לתצפית על השקיעה ואנחנו ממשיכים למסעדה ומעבירים את הזמן בשיחות נפש כשאבישי מספר על השנים שחיי באוסטרליה ( הוא חוזר לארץ במקרה בתאריך שגם אנחנו חוזרים ) יוצאים מהמסעדה ב- 10 בלילה העיר סגורה אין עם מי לדבר .נכנסים לקמפינג מקימים אוהל והולכים לישון.

בבוקר אנחנו רוצים להיפגש עם דבוראי אוסטרלי שיראה לנו את הפטנט החדש שפיתחו באזור. כוורת שמוציאה את הדבש לבד ללא מכונת רדייה.(בשמה האוסטרלי הכוורת הזורמת ). קיבלנו את הטלפון שלו מחבר של חבר של אבישי. אנחנו מתקשרים אליו והוא מזמין אותנו לפגוש אותו . הוא במקרה ב"ביירון" מוריד נחיל מעץ גבוהה.

אנחנו מתארגנים בזריזות ויוצאים לפגוש אותו . הוא וצוות שלם מורידים נחיל מעץ בגובה 10 מ. הם נעזרים במנוף בזהירות ובהקפדה על נוהלי בטיחות. לוקח להם שעתיים עבודה ויותר ( בארץ היינו מאלתרים וגומרים את העבודה בחצי שעה )

אנחנו מחכים בסבלנות ובעיקר מצלמים אבל כשנגמרת העבודה הבחור לא מתייחס אלינו .אין לא זמן אלינו אולי בסוף השבוע .

רוני נשברת לגמרי!! אחרי כל הזמן שהשקענו למצוא את הטלפון של הדבוראי. הזמן שאנחנו ממתינים כשמחכים לו ובסוף הוא מנפנף אותנו . גם לילה באוהל עם הרבה עקיצות יתושים וגם היחס הלא נחמד של הדבוראי זה קצת יותר מידי .

אנחנו מחליטים לקצר את היום למצוא חדר טוב וקצת לנוח.( אין דבר מנחם ומעודד יותר מחדר נקי עם סדינים לבנים ומקלחת חמה. ) בערב אוכלים במסעדה טובה. רוני לא מוותרת, היא רוצה לראות את "הכוורת הזורמת". שוב היא מפעילה את הרשת הישראלית ומבררת על קשר לדבוראי אחר.

בבוקר אנחנו מצליחים לקבל טלפון של ישראלי שיודע על דבוראי אחר. הוא לא מכיר אותו ואין לא טלפון שלו אבל יודע שהוא נחמד וגר באזור.

אנחנו מחליטים לקחת צאנס ולמצוא את הדבוראי השני . רוכבים למכוורת כ - 15 קמ מהעיר ומצליחים למצוא שם את הדבוראי. למרות שזה לא מקובל באוסטרליה "ליפול" על הבן אדם ללא תיאום הוא מקבל אותנו יפה ובסבלנות. שמו מייקל והוא באמת בן אדם מיוחד , אבל אין לא זמן היום לקחת אותנו לשטח לראות את "הכוורת הזורמת" . כבר סוף היום, הוא מציע להסיע אותנו בטנדר חזרה לעיר או לעשות קמפינג ליד המכוורת אנחנו לוקחים את האפשרות השנייה .מקימים אוהל בפינת דשא נחמדה ליד המכוורת ומעבירים לילה נחמד באוהל.

למחרת (שבת בבוקר ) מתחיל לטפטף מפרקים ואורזים הכל מהר לפני הגשם. מייקל מגיע והפעם בנחת לוקח אותנו בטנדר לראות את הכוורות שלו ביער ומפעיל לכבודנו את "הכוורת הזורמת" ( די צעצוע, גימיק, אולי לחובבים וגם להם צריך עוד הרבה עבודה ושיפורים כדי שיהיה מעשי )

מייקל מקדיש לנו את רוב היום. מטייל איתנו באזור ובבוש, מספר לנו על גידול הדבורים באוסטרליה ואנחנו מספרים על גידול הדבורים בישראל. מחליפים חוויות מעניין ביותר. נהדר!!

חוזרים ברכיבה ל"ביירון" שוב יום שבת בערב לפני ראשון, הכל מלא לא מוצאים שום חדר פנוי . גשם יורד בחוץ, אנחנו נאלצים להתמודד להיכנס לקמפינג ולהקים את האוהל ללילה נוסף בחוץ.

יום ראשון בבוקר השמש שוב זורחת אנחנו מארגנים קצת כביסות ארוחת בוקר ובעיקר מחכים שהכל יתייבש מהלילה הגשום.

יוצאים דרומה מ"ביירון" אחרי שבוע שהיינו באזור. ממשיכים עם האופניים לאורך הכביש המרכזי. רוני רוצה לנסות למצוא דרך חליפית לאורך החוף ואנחנו יורדים מכביש לדרך צדדית יפהפיה שעולה ויורדת בין החופים ליערות שמסביב. הבעיה שהדרך הזאת נגמרת בשלב מסוים ואין בררה או לחזור לכביש או להמשיך קטע קטן של 4 קמ על חול הים עד לעיירה הבאה . אנחנו מנסים להתקדם על החול לאורך קו המים ( מה שמצליח לנו לא רע בארץ ) אבל בחופי האוקיינוס החולות פשוט טובעניים. אנחנו לא מצליחים לרכב, גוררים את האופניים העגלה והציוד נלחמים בחולות. כבר צהריים הולכים ודוחפים ולא מצליחים להתקדם. צרה צרורה!! כבר 4 אחרי הצהרים עוד שעתיים לחושך ואולי התקדמנו קמ אחד.

למזלנו מגיע בחור בריצה על החוף. אנחנו עוצרים אותו ומבקשים עזרה לגבי דרך חליפית. הוא מוציא אותנו מהחוף החולי לדרך פרטית שמובילה אליו הביתה. כשמגיעים סוף סוף הוא גם מציע לקחת אותנו והאופנים בטנדר לעיירה הקרובה. מכיוון שהיינו כבר גמורים והשעה כבר מאוחרת קפצנו על הטנדר ואחרי כחצי שעה הגענו לעיירה הקרובה. הפעם שוב המזל לצידנו מוציאים בקמפינג המקומי חדר נחמד ללילה. ( בלילה שוב גשם חזק ).

אנחנו מעבירים ערב נחמד ואוספים כוחות להרפתקה הבאה.

27/10

בוקר והדבורים שעל עצי האיקליפטוס שמסביב מעירות אותי בזמזום מחריש אוזניים.

עברו שלושה ימים מהפוסט הקודם ואני מנסה לעדכן אתכם ( בעצם גם את עצמי ) במסע שלנו באוסטרליה. אני חוזר אחורה בזמן שלושה ימים.

עזבנו מוקדם יחסית את החדר שבקמפינג ( בקמפינגים באוסטרליה ישנם קבינות קטנות אבל יש בהם הכל מיטה זוגית, שירותים, מקלחת וגם מטבחון קטן. הכל בקטן בגודל של קרוון אבל הן נוחות מאד לשימוש וזולות יחסית. בדיוק בשבילנו.)

יצאנו לדרך דרומה לאורך החוף, הנוף מדהים, הים מלא גולשים נראה כאילו שהאוסטרלים לא עושים שום דבר אחר. בדרך צריך לחצות רכסי הרים שגולשים לים, העליות והירידות בזוויות קשות לרכיבה כמו שמקובל כאן.אחרי 30 קמ אנחנו מגיעם לצומת עם ההי ווי וצריך להחליט 9 קמ על ההי ווי הסואן או עיקוף של 22 קמ מסביב . כיוון שמחכה לנו עוד דרך ארוכה להיום עד העיירה הבאה, מחליטים לרכב לאורך ההי ווי. חוויה לא נעימה בכלל!! לכביש יש שוליים של אולי חצי מטר בלבד, רכבים ומשאיות עוקפים אותנו המהירות גבוהה ודי צמוד עלינו, צריך לסמוך מאד על הערנות של הנהגים. לא נעים בכלל!!

טסים את ההי ווי מהר ככל האפשר ופונים לעוד עיירה חוף קטנה על שפך נהר מקום באמת מדהים ביופיו . סכ"ה להיום 54 קמ , לא מעט. מוצאים לנו קבין ( חדר) באחד בקמפינגים ומעבירים את הלילה בכייף.

בבוקר רוני גמורה לא יכולה לצאת מהמיטה, לא מרגישה טוב . אנחנו מחליטים לקחת יום חופש מזמינים את החדר לעוד יום ומבלים את היום במנוחה. לאט לאט רוני מצליחה להתאושש ואחרי הצהרים יוצאים לטיול קליל בעיירה בחוף ומסעדה בערב.

למחרת בבוקר יום רביעי אנחנו מתכננים סיבוב גדול בדרך דרומה למפרץ ולעיירה הבאה. במקום 60 קמ על ההי ווי (חוויה מפוקפקת למיד ) אנחנו בוחרים סיבוב של 130 קמ אל תוך היבשת ובחזרה. ומכיוון שאין כלום בדרך ( כפי שהמפה מספרת ) אנחנו מצטיידים באוכל ליומיים ומכינים את עצמנו ללילה באוהל בשטח.

הדרך לא קשה בעיקרה שטוחה, נכנסנו למרחבים השטוחים של היבשת. אחרי 30 קמ היא הופכת לדרך עפר כבושה .רוכבים ורוכבים בתוך יער אקליפטוסים אין סופי והנוף לא משתנה. אחרי 50 קמ באמצע שום מקום אנחנו רואים שלט חווה אורגנית בצד הדרך. מחליטים להיכנס למלא מיים ולראות במה מדובר. פוגשים שם בחור בגילנו שגר לבד במקום. הוא קצת מספר לנו על המקום ונותן לנו מים להמשך הדרך. תוך כדי שיחה הוא מספר לנו על חווה לגידול ביזונים אמריקאים שנמצאת באיזור. ואז אנחנו נזכרים בבחור ישראלי רוכב אופנוע בשם ארנון (מגילון שבמשגב, שכן. ) שפגשנו לפני שבועיים באחד הבריים של נימבין.ארנון סיפר לנו אז שהוא עובד באוסטרליה בחווה לגידול ביזונים. אנחנו עושים אחד ועוד אחד לוקחים צאנס משנים קצת כיוון יוצאים לדרך לחווה (עוד 20 קמ ).

המזל של הטיפשים עובד לצידנו שוב ואנחנו מפתיעים את ארנון בחווה . (הם מגדלים כאן עדר קטן של כ 50 ביזונים שהביאו במיוחד מאמריקה ובנו כמה טיפים אינדיאניים לאירוח. מנסים להתפרנס משילוב של חקלאות ותיירות). ארנון ובעל החווה מארחים אותנו מאד יפה. עושים לנו טיול בחווה ובנחל שלידה ברכב אמפיבי מיוחד. (בעונת הגשמים האזור מוצף וזה הרכב היחידי המאפשר גישה למקום ) הבירות נשפכות כמים ואנחנו מזמינים לינה באחד הטיפים האינדיניאים. בערב נשארים בחווה רק ארנון ובעל החווה דיימון (בחור נחמד בן 35 שאישתו והילדים גרים בעירה מרוחקת כשעתיים נסיעה מהחווה ) ואנחנו מזמינים אותם לארוחת ערב איתנו שנמשכת עם בירות וסיפורים עד חצות.

היום יום חמישי עוד בדיוק שבוע לטיול כולו מתחילים להרגיש את הסוף לחשוב על החזרה לבית ולהתגעגע ולהתגעגע !!! אורזים את הציוד על האופניים ויוצאים לדרך נראה מה יהיה היום.

30/10

הי בוקר טוב, היום ראשון בבוקר הכל רגוע מסביב, אנחנו מתעוררים באוהל בשמורת טבע נחמדה, על הדשא שבין האוקיאנוס לאגם מים קטן עשרות קנגורים קטנים מלחכים את הדשא במרחק נגיעה מאיתנו.

היום גמרנו את פרק האופנים שבמסע ועל זה בהמשך.

נחזור אחורה שלושה ימים שם התעוררנו בחווה לגידול הביזונים. אחרי ערב סוער שנמשך ונמשך עד אחרי חצות היה קשה לקום בבוקר ורצינו לקחת את הזמן קצת בנחת, אבל כנראה כל אחד הבין את זה אחרת.( בכול זאת צריך לעבור היום 60 קמ) התחלנו לריב ביננו מה שעיכב אותנו יותר ועד שנרגענו ויצאנו לדרך השעה הייתה כמעט 1 בצהריים.

דהרנו על האופניים בדרך מלאה עליות וירידות ואחרי כ 30 קמ הגענו לכפר היחיד שהיה לאורך הדרך שהתברר כתחנת דלק קטנה עם חנות עוד יותר קטנה שיש באה קפה ומעט קופסאות שימורים. אנחנו מזמינים קפה אבל בעל המקום נרגש מאד יש סופה בדרך לכאן וצריך להתארגן לקראתה. הוא עוזר לגרור את האופניים למרפסת של החנות ומקפל כל הציוד שבחוץ. אנחנו מנצלים את הזמן לארוחת צהרים. בחוץ רוח חזקה וגשם יורד אחרי שעה הכל מתחיל להירגע. רוכב אופנוע שמגיע מכיוון הסופה מספר שהמצב לא כל כך גרוע ואנחנו מחליטים לצאת לדרך למרות הכל. השעה כבר 4 אחרי הצהרים ואנחנו טסים את 30 הקמ הנותרים כדי לא להיתקע בחושך . הדרך עוזרת לנו היא יותר מישורית ואף ירידה קלה.רגע לפני החשכה אנחנו מגיעים לכפר הבא. ניגשים ישר לבר המקומי ושואלים על חדר. לצערם וגם לצערנו אין מקומות לינה בכפר ואנחנו מסתפקים בבירה ארוחת ערב ומקלחת קרה במקלחות שמאחורי הבר. מקימים אוהל בדשא ליד הנהר למזלנו היה לילה ללא גשם.

בבוקר מתעוררים למקום מדהים,נהר רחב ויפה, אבל אנחנו קרועים לגמרי אחרי הרכיבה של אתמול. לוקחים את הזמן בבוקר להתאוששות ולארגון המשך הטיול (צריך להתחיל לארגן את החזרה לסידני ואנחנו מזמינים בטלפון רכב שכור כדי להעמיס את האופניים ואותנו בדרך לסידני )

יוצאים לדרך ב-12 בצהרים הדרך נינוחה לאורך ובמורד הנהר הרחב ואחרי כ - 15 קמ אנחנו בעיירה צבעונית ונחמדה בשם "מקליין" מכאן..

(לצערי נגמרה לי הבטרייה באמצע הפוסט ואני ממשיך עכשיו ) למקלין הגיענו אחרי זמן קצר ועכשיו הייתה לנו דילמה. קבענו עם אורן ( החבר מ"ביירון" שכבר ביקרנו אצלו קודם ) מפגש בשמורת טבע כ 20 קמ מזרחה "ממקליין" על שפת הים למחרת ביום שבת . אם נמשיך לשם בעצם גמרנו את טיול האופניים. אם נעצור עכשיו גמרנו את היום אחרי 15 בלבד . החלטנו להמשיך לעיירת חוף אחרת 20 קמ צפונה (שאותם נחזור מחר. רק לא לגמור מהר את המסע ). לשם אנחנו מגיעים לקראת הערב. למזלנו מצאנו חדר בקמפינג בחוץ היה לילה סוער במיוחד עם רוחות וגשם חזקים .

אתמול יום שבת בבוקר אנחנו יוצאים לדרך מוקדם. חוזרים את רוב הדרך ל"מקליין" ויוצאים לכיוון השמורה של חוף הים שם פוגשים את אורן וחברתו מריה . מקימים את האוהל לערב נחמד ליד המדורה ביחד.

והיום יום ראשון מבלים בשמורה בנחת אורן הביא עגלה לרכב בסוף היום נעמיס את האופניים והעגלה בדרך לעיירה "בלינה" שם שכרנו רכב למחר. סוף למסע האופניים!!

2/11

יום רביעי בבוקר עוד יומיים לטיסה מתחילים להריח את הבית ולחשוב על עבודה. בעצם אנחנו כבר די עמוסים בחוויות ושבעים מנדודים

סוף טיול האופניים ארבעה שבועות של אופניים 850 קמ לא קל בכלל. כשחשבנו על טיול אופניים באוסטרליה חיפשנו חומר באינטרנט ולא מצאנו כלום בעברית ורק מעט מאד באנגלית .בדרך באופניים לא פגשנו רוכבים אחרים ובנסיעה ברכב לאורך כ 10000 ק"מ ראינו רק בודדים. המרחקים הגדולים בין הישובים. הכבישים הלא ידידותיים, מעט מקומות לאוכל ולינה מסודרים לאורך הדרכים הצדדיות ואולי גם האוסטרלים ששומרים בקנאות על הפרטיות שלהם. הופכים את מסע האופנים באוסטרליה ללא קל ומאתגר.

צריך לעשות את כל הדרך חזרה לסידני. חשבנו על רכבת או אוטובוס או טיסה אבל כל אלה היו גומרים את הטיול מוקדם מידי ולכן בחרנו להשכיר רכב לדחוף את האופניים והציוד פנימה ולהמשיך לטייל בדרך לסידני. צריך לעבור עוד 800 ק"מ עד סידני

ביום ראשון בילינו עם אורן ומריה חברתו בשמורת הטבע מקום מדהים בין נחל ואגם הנשפכים לאוקיאנוס לבין חופי האוקיינוס הלבנים.

בשמורה פגשנו את אופיר ישראלי שגר ב"בלינה" העיר הקטנה שבה הזמנו את הרכב. אופיר בן 38 טיפוס מיוחד גרוש מאישה אינדונזית ואב לשלושה ילדים. הוא כמובן הזמין אותנו לישון אצלו בבית ב"בלינה". בערב מעמיסים את האופניים על העגלה של אורן והוא מוריד אותנו בבית של אופיר. כמובן מבלים את הלילה בשיחות על החיים.

בבוקר יום שני אופיר מקפיץ אותנו לשדה התעופה המקומי שם לוקחים את הרכב מעמיסים עליו הכל ודוהרים דרומה כ- 600 קמ על ההי ווי. ישנים באחד המוטלים על ההי ווי.

יום שלישי בבוקר אנחנו חותכים לכיוון ההרים הכחולים שנמצאים 200 קמ ממערב לסידני . הפעם משתדלים לעבור עם הרכב בדרכים צדדיות ואפילו בשביל ההרפתקה חוצים מעבר הרים בדרכי עפר. נופים יפים מאד שוב יערות אקליפוסים בהרים של אבן חול. בערב מגיעים לעיירה שלמרגלות ההרים הכחולים.

בוקר יום רביעי מתכננים לטייל היום באזור ובערב להגיע לסידני ליאלי ורוזנה שכבר מחכים לנו. לא יודע מה היינו עושים ללא עזרת הישראלים שמעבירים אותנו מיד ליד לאורך הדרך ( עוד סיבה טובה להתגעגע הביתה לישראל)

4/11

הי אז זהו זה, אולי הפוסט האחרון, אנחנו במטוס בדרך הביתה וגם זה לא היה פשוט.

ביום רביעי המשכנו לטייל באזור הבלו מאונטיינס. הגיענו לעיירה "קטומבה" שלידה יש תצפיות לאזור מצוקי האבן חול ממש יפה מזכיר את מכתש רמון רק ביער איקליפטוסים שילוב מעניין במיוחד. קצת הלכנו ברגל וקצת ברכבל מעל המצוקים. אבל בלי התרגשויות אי אפשר כשגמרנו את הביקור באתר וחזרנו לרכב גילינו שהטלפון שלי אבד. חיפשנו ברכב, חיפשנו באתר ולא מצאנו. אחרי שעתיים של חיפושים ולחץ החלטנו לוותר על הטלפון ולהמשיך לסידני ליאלי חברנו הישראלי שכבר מחכה לנו, ואנחנו מאחרים. אבל הטלפון עם כל התמונות של כל הטיול ממש כואב הלב.

בהמשך הדרך אנחנו עוצרים להירגע להכין לעצמנו קפה וסנדוויץ, והופ רוני מחפשת את המלח ברכב ומוצאת גם את הטלפון הפתעה טובה.

בסידני פוגשים את יאלי שארח אותנו בתחילת הטיול ושומר אצלו את הקרטונים של האופניים וציוד אחר לדרך חזרה.

יום חמישי בבוקר קמים ומתחילים באריזה. מפרקים את האופניים וממיינים את הציוד המיותר. בצהריים פוגשים את חגי חברנו מישראל שמוכר תותים בדוכן בעיר. קונים קצת מזכרות לילדים שלנו. בחנות המזכרות המוכר יהודי דתי שניראה תימני דובר עברית. מהשיחה איתו מתגלה שהוא בעצם בדואי מהכפר צלמון שלידנו. אחרי הצבא התגייר התחתן עם יהודיה ועבר לגור בסידני.

בערב יוצאים לעיר לסיבוב אחרון וארוחת ערב עם יאלי ורוזנה בפיצריה מפורסמת. למזלנו באותו ערב מבקר במקום עם משפחתו זמר אופרה קוריאני שבספונטאניות שר לכול המסעדה אופרות איטלקיות. נחמד ומתאים לאווירה.

היום בבוקר קמים מוקדם ויוצאים לכיוון שדה התעופה. כרגיל בלי בלגן אי אפשר.שכחנו למלא דלק ברכב ואחרי שכבר הגענו לשדה אנחנו יוצאים לחפש תחנה וכמובן מתבלבלים בדרך חזרה ופקקים ולחץ ומגיעים לשדה חזרה רק שעה לפני הטיסה. ( הרפתקה מפוקפקת מאד ) אבל הכל עובר בשלום ואנחנו על הטיסה בדרך לארץ. להתראות ניפגש בארץ.

תודה לכל העוקבים והמגיבים בפייסבוק. לא תמיד היה לי זמן וכוח לכתוב אבל מספר העוקבים עודד אותי להמשיך תודה.!!


Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
   צרו קשר
מתכונים
Posts Are Coming Soon
Stay tuned...